סבתא זו זהות פוליטית


פוסט זה כבר פורסם בהעוקץ (ב- 27 למאי, 2010).

במחצית השנייה של שנות ה-1990 הייתי מעורב במגוון של פעולות מחאה נגד ניצולם של מהגרי עבודה בישראל (בין השאר). אז גם התחלתי ללמוד על השלכות רבות של תופעת הגירת העבודה שמאפיינת את התקופה הגלובלית. אחת מהן היא ניתוק ממושך של הורים מילדיהם. שני בני זוג שעוזבים את ארצם הענייה כדי לעבוד בארץ אחרת מותירים אחריהם את ילדיהם תחת השגחתם של בני משפחה אחרים, פעמים רבות הסבתות. זוגות מהגרי עבודה אפריקאים שפגשתי אז לא העזו אף לצאת את הארץ כדי לבקר את ילדיהם מחשש שלא יוכלו לשוב והניתוק נמשך שנים ארוכות. במאמר המרתק של רסל סלזאר פרניאס שתורגם לעברית אפשר ללמוד על חלק מההשלכות הרגשיות של ניתוק מהגרות עבודה פיליפיניות מילדיהן. לכן, כאשר קראתי על התארגנות פוליטית של סבתות במנזיני שבסוואזילנד, מדינה קטנה באפריקה הדרומית שגובלת בדרוםאפריקה ובמוזמביק, חשבתי שבכך מדובר. אולם, הכתבה לא עסקה כלל בהגירת עבודה אלא בגורם אחר שמותיר ילדים אפריקאים רבים ללא הורים – המחלה בעלת התפוצה הגלובלית אך בעלת שיעורי הדבקה מחרידים במיוחד באפריקה – איידס. בעוד שהמחלה פגעה אנושות בדור ההורים, הסבתות הן אלה ששרדו כדי לטפל בנכדים, שאולי אף הם נגועים במחלה וצפויים למות בגיל צעיר. כך נוצרה מסגרת משפחתית לא מוכרת לרשויות והתהוו קשיים שאינם זוכים להתייחסות ממוסדת. כך הזהות של סבתא הפכה לזהות פוליטית.

סבתות אפריקאיות דורשות תמיכה ממשלתית מתוקף היותן מטופלות בנכדים

מנטואה פקתי (Mantoe Phakathi)

מנזיני, סווזילנד, 13 מאי, (IPS) – ”אפריקה לא תשרוד בלעדינו,“ קראו סבתות אפריקאיות מכל קצוות היבשת. למעלה מ– 3,000 סבתות צעדו ב-8 במאי ברחובות של מנזיני, בירת המסחר של סווזילנד. הן תבעו עצמאות כלכלית כדי שיוכלו להזין, להלין, לחנך, וככלל לאפשר חיים טובים יותר לנכדיהן ולנכדותיהן. ”אנחנו תובעות עצמאות כלכלית כדי שנוכל לתמוך במשפחותינו,“ אמרה ג'ודית סימליין בת ה-90 כאשר היא קראה את הצהרת מנזיני אשר סימנה את הולדתה של תנועת הסבתות האפריקאיות.

פרידה שבנגו (70), אמא לחמישה ילדים שנפטרו והשאירו אחריהם 12 נכדים שכולם בהשגחתה, השתתפה במצעד. מהקצבה הזעומה (כ-80$ אמריקאי) שהיא מקבלת מדי שלושה חודשים מממשלת סווזילנד, שבנגו צריכה למלא אחר כל צורכיהם של נכדיה. ”אני שמחה שסוף סוף סבתות מדברות בעצמן על הבעיות אתן הן מתמודדות,“ היא אמרה לאיי פי אס.

שני שליש מנשאי HIV/חולי איידס בעולם חיים באפריקה שמדרום לסהרה. כתוצאה מכך, סבים וסבתות אך בעיקר סבתות, נאלצות לקחת תחת חסותן את נכדיהן ונכדותיהן הנזקקים. למרבה הצער, מרבית מדינות אפריקה מספקות מעט מדי, אם בכלל, סיוע לקבוצה זו. הסבתות אף לא זוכות להכרה בתרומה שלהן למאמץ הלאומי בהתמודדות עם ההשלכות של ה-HIV. ”אנחנו זקוקות למשאבים כדי שנוכל להעמיד משפחות בריאות ולעזור זו לזו,“ אמרה סימליין. ”אנחנו קוראות לממשלה ליזום הכשרות בתחומים קריטיים כמו טיפול בבית (במקום בבית חולים), חינוך למניעת הפצת HIV, גידול יתומים, בריאות, קרוא וכתוב, וניהול פיננסי.“

קרן סטפן לואיס סייעה להביא ל”כינוס הסבתות האפריקאיות“ הראשון 500 סבתות מ-14 מדינות באפריקה ו-42 עמיתות קנדיות. ”הסבתות הקנדיות שהשתתפו בכינוס מייצגות אלפי סבתות נוספות שתומכות בקמפיין אך נותרו בבית,“ אמרה אליזבת רני (Rennie) מקמפיין ”סבתות לסבתות.“ ”סבתות קנדיות אלה,“ הוסיפה רני, ”מגייסות כספים בקנדה כדי לתמוך בתוכניות לשיפור חייהן של הסבתות האפריקאיות.“

הרעיון לכינוס, לפי סיפיווה הלופה (Siphiwe Hlophe) מארגון Swaziland Positive

Living , נהגה ב-2006 בטורונטו בתגובה למשבר המתהווה שאתו מתמודדות סבתות באפריקה שמדרום לסהרה. ”אירוע זה הוא תחילתו של קמפיין שמטרתו היא העלאת מודעות באפריקה לסבתות שמתמודדות באומץ ובהרואיות עם מגיפת האיידס מזה שני עשורים,“ אומרת הלופה. אילנה לנדסברגלואיס, המנכ"לית של קרן סטפן לואיס אומרת שהארגון שלה מאמין שאם לקהילות היה מימון מספיק להקמת עסקים, הן היו משנות את נסיבות חייהן מן הקצה אל הקצה. ”זה מה שסבתות אלה מבקשות,“ אמרה לנדסברגלואיס. ”הן דורשות מדיניות נכונה יותר שתתמוך בהן במסגרת קהילותיהן.“ כדי להשיג מטרה זו, הקרן מממנת תוכניות שמאפשרות לסבתות במספר מדינות אפריקאיות להתפרנס.

באוגנדה, ארגון לא ממשלתי ושמו סנט פרנסיס מסייע לסבתות להקים עסקים ולחסוך את הרווחים. מאז 2007, הארגון כבר עבד עם 120 סבתות שמרביתן חיות עם HIV או עם איידס. ”כל סבתא מקבלת 100 דולרים כדי להקים עסק כלשהו שלדעתן הוא המתאים ביותר עבורן,“ אמרה אנג'לה קירבו אשבה (Angela Kirabo Ashaba) האחראית בסנט פרנסיס על תוכנית הסבתות. סנט פרנסיס שומר את כספן של הסבתות ובכך חוסך להן את הנסיעה לבנקים ואת עבודת הניירת הרבה הכרוכה בהחזקת חשבונות בבנקים. ”מלבד העובדה שבנקים מפחידים את הסבתות,“ אומרת אן מוונגי (Anne Mwangi) מהארגון הקנייתיWEM Integrated Health Services, ”הריבית שמניבות השקעות מסורתיות של הכסף מועברת לסבתות במקום שתיצבר על ידי בנקים או חברות למימון זעיר.“ הארגון גם מסייע לסבתות להחליט איך להוציא את חסכונותיהן על צרכים הכרחיים כמו תשלום לבית הספר של נכדיהן וקניית מוצרי מזון.

הנציגים בכינוס דנו במספר נושאים כמו, קבוצות תמיכה לסבתות כאסטרטגיית התמודדות, חשיפת דבר היותם של נכדים נשאי HIV, ביטוח לאומי, ואלימות נגד סבתות. נטומבי טפוולה (Ntombi Tfwala), האם המלכה של סווזילנד, אמרה בפתיחת הכינוס שאונס של סבתות הפך לנפוץ. ”בנוסף, אנחנו שומעים שבריונים תוקפים ושודדים נשים מבוגרות מהמעט שיש להן,” אמרה טפוולה. ”אני מנצלת הזדמנות זו לגנות מעשי עוול אלה.“

מבט מקרוב על הסבתות שנכחו בכינוס הספיק כדי להפריך את הדימוי הסטריאוטיפי של סבתא. לא עוד סתם אישה אפורת שיער. ההגדרה של סבתות היא תלוית הקשר, אמרה עיישה קמרהדרמה (Aisha Camara-Drammeh), נציגת סווזילנד בקרן האוכלוסייה של האו"ם. ”באפריקה, ובעיקר בסווזילנד, סבתא יכולה להיות אישה מבוגרת בלי קשר לגילה או למצבה הזוגי, ובלבד שיש לה נכד,“ אמרה קמרהדרמה. היא אמרה שאישה מבוגרת יכולה להיות סבתא גם אם היא חשוכת ילדים ”רק בגלל שהיא חלק ממשפחה מורחבת.“ בהתבסס על תיאור זה, אמרה קמרהדרמה שהתפקידים של סבתות הם מגוונים והעומס המוטל עליהן תלוי בנסיבות חייהן.

המאמר המקורי באנגלית.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: