פטריארכאליות וניאו ליברליזם

פוסט זה כבר פורסם בהעוקץ (ב-21 לאפריל, 2010).

מסוף שנות ה-1980 ממשלת ארגנטינה אימצה רפורמות ניאו ליברליות, לפני תוכנית ההתאמה המבנית (SAP – Structural Adjustment Program) של קרן המטבע הבינלאומית וביתר שאת במסגרתה. בין השינויים נכללו הפרטה מהירה והחלשת ההגנה על יצרנים ארגנטינאים. תהליכים אלה התרחשו במדינות מתפתחות רבות בעולם והביאו לכניסה של תאגידים רב–לאומיים למדינות רבות ולחיבור של החברה המקומית למשק הגלובלי בעבותות עבים יותר מאי פעם בעבר. אחת התוצאות של הגלובליזציה של מדינות אמריקה הלטינית הייתה דיכוי ונישול נוסף של נשים כפריות. הן היו בלתי נראות עד אז, אולם לאחר ביטול הסובסידיות לעבודה חקלאית, בעליהן עברו לעבוד בעיר הגדולה ולא חזרו. הנשים נותרו עם ילדים, אך בלי בעלות פורמאלית על הקרקע, ובלי ידע מספק בגידולים חקלאיים, בניצולם ובשיווקם. איי פי אס, סוכנות ידיעות דרומית מדווחת על פרויקט שמסייע להן בימים אלה להשתקם מנזקי הסופה הניאו–ליברלית שמתיימרת לא אחת לשחרר נשים שסובלות מדיכוי בשם המסורת. מסתבר שאכן בתהליך ארוך ומפותל יש נשים שהופכות ליזמיות וחוות שחרור והעצמה אולם רק לאחר שסבלו נישול חריף עוד יותר מאשר הנישול המסורתי. שחרור זה מחזק את הזהות האינדיבידואלית שלהן מצד אחד ובכך למעשה מחזק את אחיזתה של אידיאולוגיית ”השוק החופשי,“ אולם גם זהות קולקטיבית של נשים נבנית וזו יכולה להיות בסיס לאלטרנטיבה לאידיאולוגיה שמניחה שכל אחד וכל אחת לגורלם ויהי מה.

ארגנטינה: נשים כפריות בלתי נראות

מרסלה ולנטה

בואנוס איירס, 15 אפריל (IPS) – ”מעולם לא עבדתי, וכעת אני מייצרת קילוגרמים על קילוגרמים של פירות יבשים למכירה. הן לימדו אותי איך לייבש אפרסקים, עגבניות, פלפלים וענבים. יישמתי את אותן שיטות על מילונים ואגסים והתוצאה הייתה נפלאה.“ כך אמרה סוזנה רובלדו, יזמית גאה חדשה מארגנטינה הכפרית ל– IPS. רובלדו היא אחת מ-200 נשים אשר השתתפו בתוכנית לנשים יזמות אשר אורגנה על ידי הארגון ללא מטרות רווח Estudios y Proyectos (EyP) בערים הכפריות של אל–קולורדו במחוז הצפון–מזרחי של פורמוסה ובלוּחאן דה–קוּיוֹ שבמחוז מנדוזה, שם חיה רובלדו. בעבר, יבול יתר של פירות היה פשוט נותר להירקב בשדה. כעת, לאחר שרובלדו למדה טכניקות שמאפשרות ייבוש ושימור פירות, כמו גם רעיונות לשיווקם, היא מקפיאה קילוגרמים של פירות שונים בביתה ומוכרת אותם בשווקים שונים במחוז מנדוזה שבו הכלכלה המקומית מבוססת בעיקר על כרמים ויקבים.

מטרת הפרויקט של ה– EyP היא הקניית כישורים יזמיים של נשים כפריות כדי לסייע להן להשיג עצמאות כלכלית. לשם כך, הארגון פועל גם בתחום זכויות הנשים בקרקע, בעיות בקבלת הלוואות, זכותן להחליט כמה ילדים הן רוצות ובהגנה עצמית מפני אלימות במשפחה. כאשר זכויות אינן נמנעות מנשים, ”הן נוטלות בעלות ותובעות כבוד,“ אמרה לאיי פי אס ליליאנה סיירס, מנהלת הפרויקט. ”אנו פונות אליהן במטרה לשפר את הייצור הכלכלי, אולם אנו תמיד מעמיקות ועוסקות בזכויות נשים באופן כללי ופועלות לשם העצמתן.“

למשתתפות יש תלונה אחת בלבד ביחס לפרויקט ולמדריכות שלהן: ”מדוע הן לא הגיעו מוקדם יותר?“ זוהי התחושה שהביעה פאולינה גיל, בת 70, אשר לקחה חלק בפרויקט באל–קולורדו. ”עבודתנו לא הייתה שווה אגורה בעבר. הגברים שיחקו בנו, הכו אותנו, זרקו אותנו מהבית עם ילדינו והכניסו נשים אחרות לגור אתם,“ אומרת גיל בסרט שהופק על ידי הארגון. הסרט חושף את האלימות ואת שלילת הזכויות וההזדמנויות להם היו נתונות נשים כפריות. ריחוקן הגיאוגרפי רק החמיר את הבעיה כמו גם בידודן זו מזו. התוכנית מבקשת להתגבר גם על בעיה זו דרך יצירה של קשרים ושותפויות בין הנשים. על אף שהנסיבות שונות ממדינה למדינה, נשים כפריות בדרום אמריקה כולה ניצבות בפני בעיות דומות. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם ( The United Nations Food and Agriculture Organisation) קובע שבאמריקה הלטינית יש 24 מיליון נשים יצרניות ”בלתי נראות.“ הבלתי נראוּת מתעצמת כאשר מדובר בנשים שחיות באזורים כפריים שבהם נשים עובדות באותם מקומות בהם הן ממלאות את מטלותיהן הביתיות.

מהנדסת חקלאות, כריסטינה ביאגי, מחברת הספר ”מחקרים על נשים חקלאיות בארגנטינה“ (Estudios de Mujeres Rurales en Argentina), אמרה לאיי פי אס שהבלתי נראות של עבודת הנשים באזורים הכפריים היא תולדה של מרכיבים תרבותיים אשר הביאו אותן לראות את עצמן כעוזרות של בעליהן ולא כיצרניות בזכות עצמן. לפי סטטיסטיקה רשמית, רק 21% מהנשים הכפריות בארגנטינה רואות עצמן כ”מועסקות,“ בעוד ש-10% מוגדרות ”בלתי מועסקות.“ כל השאר מופיעות בסטטיסטיקה כ”בלתי פעילות,“ על אף שהן עובדות מסביב לשעון. הקטגוריה של "בלתי פעילות" מוטה מגדרית מכיוון שהיא מתעלמת מהעבודה הרבה של נשים כפריות, טוענת ביאגי שמדגישה שתת–הייצוג שלהן נובע באופן חלקי מהאופן שבו הן עצמן מבינות את העבודה שלהן.

סוזנה רובלדו, שצוטטה למעלה, היא דוגמא מצוינת. היא אמרה לנו שהיא ”מעולם לא עבדה,“ עד שהשתתפה בתוכנית. למעשה, היא ונשים אחרות כמותה אינן רק אחראיות לעבודות בית ולגידול ילדים, אלא גם לוקחות חלק בזריעה, בניכוש עשבים, בקציר, בגידול בעלי חיים, חליבת פרות ולעתים אף בייצור סחורות. למרות זאת, רוזלדו (55), אם לשני בנים שאחד מהם נישא כבר, מעולם לא החשיבה את עצמה כיצרנית כפרית, למרות העבודה שהיא ביצעה יחד עם בעלה בחוותם הקטנה. נשים רבות באל קולורדו החלו להכיר ביכולותיהן רק לאחר שבעליהן עזבו. ”זה מדהים שנשים כה רבות נעזבו לבדן לגדל את ילדיהן,“ העירה סיירס. כאשר ממשלת המחוז הפסיקה להעביר סובסידיות לגידול כותנה, הגברים עזבו כדי לחפש עבודה בעיר, ומרביתם לא שבו. הנשים נותרו עם העול של תמיכה במשפחותיהן, בלי הכנסה, ובלי בעלות חוקית על האדמה שלהן. בין השאר, המשמעות היא שהן לא היו זכאיות להלוואות. בתנאים כאלה אין פלא שתוכנית ההכשרה הצליחה וזכתה להערכה כה גבוהה.

”הדבר הראשון שעשינו היה הקמה של מגדל אחסון לתפוקה עודפת אשר בה אפשר להאכיל בעלי חיים,“ אמרה סיירס. בזכות מספר שינויים קטנים והדרכה לשיפור הייצור, הנשים יכלו להתחיל למכור את סחורותיהן ישירות לצרכנים בשווקים הציבוריים שמתקיימים באזור. אבל ראשית היה עלינו לעבוד על ההערכה העצמית שלהן ולשפר את המודעות שלהן לזכויותיהן, הדגישה סיירה. במנדוזה הפעילות הראשונה שאורגנה על ידי EyP היה אירוע שבועי של סידור שיער ומניקור למשתתפות בתוכנית. ”לימדנו אותן איך לסדר את שערן ולהכין קרם עור מדבש, חלב או מלפפון,“ היא אמרה. ”חודש של אירועי ’סלון יופי‘ היה כמו דישון השדה. זה שיפר את ההערכה העצמית שלהן, והן היו מוכנות להתחיל את ההדרכה,“ היא הסבירה. הנשים זכו להדרכה במגוון של פעילויות עד שהן זיהו מה מתאים לצורכיהן וליכולותיהן. מגוון ההדרכות נע מאריגה, דרך הכנת פירות יבשים ועשבים ארומאטיים, ועד נקניקיות ואפילו פיצה לא אפויה.

רבות מהמשתתפות היו נשים בוליביאניות שבאו לארגנטינה כעובדות זמניות שנשכרו כדי לאסוף שום או בצל ונשארו. הן חיות בתנאי שעבוד קיצוניים ורק לאחרונה החלו להכיר בכך, מציינת סיירס.

המאמר המקורי באנגלית

תגים: אמריקה הלטינית, ארגנטינה, חקלאות, עבודת נשים, פטריארכאליות, קרן המטבע הבינלאומית, תרגום