ציניות


דה מרקר מוביל את המחאה החברתית. מי מתנדב לעזור לו?

זמן מה לאחר פרוץ המחאה החברתית בקיץ פרסם עיתון דה מרקר (לפחות באינטרנט) גיליון שבו פורסמו מחדש לקט מאמרים שהתפרסמו בעבר בעיתון והביעו, לדעת העיתון, את עמדות המחאה עוד בטרם היא פרצה. כך, דה מרקר מיהר להציב את עצמו כנביא המחאה. אני זוכר שאחד המאמרים היה פרי עטה של מרב ארלוזורוב. זו שסבורה שהכלכלה היא מדע טהור ושמהללת בכל הזדמנות שנקרית לה את השוק החופשי. החופש שמשעבד 99% (ולמעשה גם את ה-1% הנותר, אף כי בצורות אחרות). זה היה שיכתוב של ההיסטוריה. לא בגלל שבדה מרקר לא הופיעו מאמרים ביקורתיים על השוק החופשי אלא בגלל שהעיתון כולו, כעיתון שמוקדש לעניינים פיננסיים, הוא בו בזמן תוצר של העמדת הסוגיות הפיננסיות במרכז השיח הציבורי וגם גורם שמקדם את הדגשת הסוגיות הפיננסיות. העלאת הפיננסים לראש הפירמידה של העניין הציבורי היא תוצאה ישירה של שחרור ההון לעשות כרצונו. שחרור זה הביא לכך שכמות ההון שזורמת בעסקאות פיננסיות ברחבי העולם עולה לאין שיעור על עסקאות במוצרים ובחומרי גלם. עסקאות פיננסיות הן עסקאות שבהן רוכשים מניות, אגחים, נגזרים, מטבעות ועוד שלל "מוצרי" אוויר רק כדי למכור אותם ברווח לאחר זמן קצר. בשונה מעסקאות פיננסיות, עסקאות שבהן נרכשים חומרי גלם ומוצרים מהוות בסיס לייצור. הסיבה שעסקאות פיננסיות מושכות הון גדול לאין שיעור מעסקאות אחרות היא שהרווח האפשרי מעסקאות פיננסיות הוא גדול יותר, מהיר יותר וקל יותר מאשר הקמת מפעל, גיוס עובדים, פיתוח מוצר, קנית חומרי גלם, בניית מכונותומכירת המוצר. גם הסיכון גדול יותר, וזה בדיוק האופי ההימורי של המציאות החברתיתכלכלית שבה אנו חיים ושדה מרקר הוא בו בזמן גם תוצר שלה וגם גורם מרכזי בטיפוחה. הצד השני של העמדת ההון במרכז הוא דחיקה של העבודה והעובדים לשוליים. אם עיקר ההון זורם בעסקאות פיננסיות, מי צריך עובדים? עמדה זו באה לידי ביטוי באופן בוטה במאבק של בעל העיתון הליברל בהתארגנות עובדיו

העובדה שמתפרסמים בדה מרקר גם מאמרים ביקורתיים על אידיאולוגיית השוק החופשי אינה מורידה מהטענות הביקורתיות שלי כי לקהל היעד של דה מרקר חשוב גם להבין ולשמוע את המתנגדים להם. בין השאר, כדי שידעו איך לעקר את ההתנגדות או סתם כבידור (בתקופות בהן הם יכלו לזלזל בהתנגדות). יתירה מזאת, השוק החופשי מתיימר להציג פנים חופשיות, פתוחות ודמוקרטיות ולכן שימור תדמית החופש מחייבת הענקת ביטוי מסוים גם למתנגדים. ככלל, דה מרקר, כמו כלכליסט וכמו גלובס, הם עיתונים שבעיקרם מקדמים את אידיאולוגיית השוק החופשי. כל השאר מצוי בשוליים מבחינתם

במחאה החברתית מקיץ 2011 ניסו לחבל גורמים שונים באופנים שונים. חלקם עשו זאת על ידי הצטרפות ותמיכה לכאורה. כמה טייקונים תמכו, ההסתדרות שמעלה בתפקידה במשך שנים רבות תמכה, מתנחלים שקוראים לפתור את המצוקות בישראל על ידי גזל נוסף מפלסטינים משוללי אזרחות וזכויות יסוד בגדה המערבית (כאילו מצוקות אלה אינן זה מכבר הבסיס הרחב ביותר של תנועת ההתנחלות בשטחים הפלסטינים), וגם דה מרקר. כולם תמכו. אף שהמחאה הזו היא עניינם של ה-99% ויש לשאוף לייצר מחאה שבאמת תכיל את הקולות השונים של ה-99%, יש להיזהר ולדחות את ניסיונות ההשתלטות ולא לשתף פעולה עם מוסדות שעניינם הוא באופן בוטה מנוגד לרעיונות המחאה – חברה צודקת, שוויונית והגונה. אחת היוזמות המאלפות של המחאה בקיץ הייתה הדיונים באלף השולחנות ברחבי הארץ. כעת, דה מרקר הלא כל כך מקורי יוזם אירוע דומה והפעם של 2021 שולחנות. למה דווקא 2021 שולחנות? כי זה חלק מהיוזמה של דה מרקר לחשוב על ישראל בשנת 2021. גימיק תקשורתי כמיטב הגימיקים הפרסומיים שהם חלק בלתי נפרד מתרבות השוק החופשי. למה דווקא 2021? אולי כי לפני כמה שנים הייתה יוזמה שנקראה ישראל 2020 ודה מרקר צעד אחד לפני?

אבל מה שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה היה הודעה בדף הפייסבוק של הפורום המתאם שלארגוני הסגל האקדמי הזוטר שבו אנשי ונשות הסגל הזוטר נקראים להתנדב להנחות דיונים ב-2021 שולחנות הללו. כלומר, לא זו בלבד שגורם בעל אינטרסים ואידיאולוגיה הפוכים לחלוטין לאלה של המחאה הציבורית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל מנסה לנכס אותה, אלא שבמסגרת ארגון עובדים נקראים חברי הארגון לעבוד בחינם בשירות אותו מהלך ציני. 

בניגוד למה שחושבים קוראי הארץ, ידיעות אחרונות וישראל היום המחאה הציבורית לא מתה. היא ממשיכה לרחוש ולהפעיל מספר רב של פעילים ויוזמות בכל רחבי הארץ. מחאה ציבורית בישראל אינה יכולה ואינה צריכה להתבסס על הפגנות ענק לאורך זמן. זה טוב לתקופה מסוימת ולאחריה יש לעבור לפסי פעילות אחרים של התארגנות והתאגדות ליצירה של כוחות קולקטיביים. וזה קורה. בכל הארץ. בפורומים מגוונים וסביב נושאים שונים. האתגר כעת הוא שכוחות קולקטיביים אלה לא רק ייווצרו, יתחזקו ויתבססו אלא גם יחזקו אלה את אלה ולא יחלישו אלה את אלה. אולם, בגלל שהתקשורת הממסדית שנמצאת בבעלות טייקונים לא מדווחת על התרחשות זו, קוראי עיתונים אלה עשויים לחשוב שהמחאה מתה. זוהי קרקע פורייה עבור דה מרקר לניכוס של המחאה ולהובלתה לכאורה, לצד פרסומות אינספור ולצד חגיגה של "מהפכת הסלולר" כאילו כעת משהו ישתנה באורח חיינו בזכות תחרות בין רמי לוי לטייקונים האחרים.

ובאיחור אני מצרף קישור לניתוח מפורט יותר של השיח הניאו ליברלי בישראל ושל סוכניו.

מודעות פרסומת

  1. פינגבק: לא ארץ לסוציולוגים « פוליטון ופקפוק מציגים: גיליון משותף לרגל בחירות 2013

  2. הי יוסי, אני עצמי די רחוק מעמדות נאו -ליברליות ולכן אני חושב שאתה עושה לעצמך עבודה קלה – קודם מקים בובת קש ואז תוקף אותה. יש נאו ליברלים תאצ'ריסטים כמו חלק מאנשי האוצר או שטרסלר, שמאמינים שכל החברה אנשים בודדים. זה למיטב הבנתי לא הקו של דה מארקר. אם הם היו מאמינים בכנות בשוק החופשי ונפלאותיו , הם לא היו טורחים ליזום בהשקעה רבה משהו שאמור לעזור לכלל החברה להתכנון אל העתיד. איש שוק חופשי לא היה מוטרד מעוני או מאי הכללת ערבים וחרדים בחברה. איש כזה לא היה תוקף את השכר המוגזם שמקבלים המנהלים או את התנהלות הטייקונים.

    מה רצית? שדה מארקר יזמינו חצי מיליון איש להתכנס בכיכר ? זה גדול עליהם. הכנס שלהם היה עממי, וכלל פניה לבלוגרים ולאנשים "סתם" שהם לא "מחוברים". מה בדיוק הם יכולים לעשות שלא יתפרש על ידך כ"עקיפה" של העם?

    אני לא אומר שדה מארקר הם טלית שכולה תכלת, אלא פשוט שהם שותף ראוי.

    • כל מה שניסיתי בפוסט הוא להזהיר מפני מצב שבו מחוללי אי השוויון הקיצוני שבו אנו חיים וסוכנים שונים שלהם יופיעו בעיני הציבור, בגלל אי הבנה של הציבור את מקורותיו של אי השוויון, כנושאי הבשורה וכנביאים בעלי החזון שיביאו מזור. בכל העולם מופיעים כיום ניאו ליברלים ש"מתפכחים" מאמונתם העיוורת ב"שוק החופשי." העניין הוא שהם לא באמת מתפכחים אלא מבינים שהם הגזימו בתאוות הבצע שלהם ובעיוורון שלהם. הם הבינו שמעמדם כבר אינו בטוח ושאם לא יוותרו קצת ולא יצטרפו קצת למחאה הם יפלו. הם מוותרים מכיוון שהם חוששים מהתוצאות הפוליטיות של המחאה ולא בגלל שהם הפכו לסוציאל דמוקרטים. לכל היותר, זו העמדה של דה מרקר. צריך להיזהר מכך ולזכור מיהו דה מרקר, מנין הוא בא, מה מרכז העניין שלו, מהן הנחות המוצא שלו.
      כל אלה ניכרים כמעט בכל כתבה תמימה על כל נושא. בכתבה שמדווחת על עליית מחירי דיור במדינות שונות. יש מדינות ש"נהנות" מעליית מחירים ואחרות "סובלות" מירידת מחירים. למה עלייה במחירים היא הנאה? משום שהיא מעלה את התל"ג. אלא שהתל"ג הוא מדד מעוות ומסולף שמעניין אך ורק מנקודת מבט פיננסית. כמו כן, כך בעמוד הראשון של העיתון היום – קרטל הלחם הפושע שתיאם מחירים כדי להעלות מחירים של לחם. הנה, נמצא הפושע שגרם ליוקר המחיה המטורף בישראל. זוהי עוד אחת מהטקטיקות. הסטת תשומת הלב מהעיקר. הדגשת בעיות שוליות כדי להעלים בעיה עיקרית. כך גם מטילים שוב ושוב על החרדים את האשמה בגזל הקופה הציבורית אבל שוכחים שמס החברות ירד מ-61% ב-1986 ל-25% כיום, ושמס המעסיקים בוטל ב- 1992. החרדים זה כסף קטן. המסים שבוטלו לבעלי ההון זה הכסף הגדול. קרטל הלחם זו בעיה קטנה. הרפורמות הניאו ליברליות הן הבעיה הגדולה.

  3. אני הבנתי שאירוע זה מאורגן מטעם הקרן החדשה לישראל, ולכן נרשמתי כמנחה. אחר כך קיבלתי מדה-מרקר תשובה לשאלה ששאלתי מדוע לציין את גיל המנחה. קיבלתי לפי בקשה דף הוראות למנחה עם הודעה מעורפלת מהקרן. עד הבוקר לא הבנתי מדוע לא הודיעו לי היכן אני משובצת, ואילו הבוקר הועבר במייל באופן כללי שיש יותר מדי מנחים. שום מילה אישית, התנצלות, וכדומה. גם לא ברור לי מה היו הקריטריונים לניפוי (אני מנחה מעולה).
    יתר-על-כן, נזכרתי שבאירוע שהיה בזמנו על "ישראל 2021" היו 8 דוברים גברים על כל דוברת אישה.
    במי דה-מרקר משחקים? הם כל כך רגילים ל"משחקי שוק", עד ששכחו שמדובר ביצורי אנוש אמיתיים/ות. רק המספרים והפומפוזיות קובעים כאן.

    • אילו היו שערות על ראשי הייתי מורט אותן לנוכח שיתוף הפעולה של ארגונים חברתיים כה רבים וכה חשובים עם דה מרקר בניסיון ההשתלטות שלו על המחאה. אני מקווה שהם יתעשתו בקרוב. אם יש סכנה למחאה היא בדיוק מצד המניפולציות השונות מצידם של מחוללי הבעיות החברתיות. כך ביבי עם הסיפור של המאבק בריכוזיות והוד"לים, כך ועדת טרכטנברג, וכך דה מרקר. את הראשונים ידעו לנפנף. ומשום מה דה מרקר עבר מתחת לרדאר של כולם. כאילו מדובר בשה תמים עם הרבה רצון טוב ואולי אף "כלב השמירה של הדמוקרטיה".

  4. פינגבק: ציניות • מחאת הדיור

  5. בואו נעמיד דברים על דיוקים. לדה מארקר יש סדר יום משלו (נאו ליברלי, במובן החיובי של המילה והאידאולוגי של הזרם המחשבתי הזה, ולא במובן של חנופה בלתי מתפשרת לתאגידים ולעשירים) . הוא אינו מסתיר משנה זו ופועל לאורה מזה שנים. הוא כמובן גם ארגון לשם רווח שנועד לא רק לפרסם ידיעות חדשיותיות ופרשנות, אלא גם להרוויח. תחת שתי המגבלות האלה, אפשר להגיד שמגיע לדה מארקר כל הכבוד.

    לדוגמה, אירוע השולחונות העגולים הראשון שארגן דה מארקר, התרחש לפני המחאה החברתית. הוא התרחש באפריל 2011 והוזמנו אליו פעילים חברתיים וסביבתיים (מעט מידי), בלוגרים, אנשי משק וכלכלה – אנשי עסקים, וכן פקידים ופוליטיקאים. זה היה נסיון ראשון (למיטב ידעתי) לחבר 3 מגזרים (עסקים, ארגונים וממשלה) לקראת ניסוח חזון משותף לישראל 2021. לטענת אנשי דה מארקר "חרשו" את הארץ במשך שנה בערך כדי להזמין אנשים שונים מהציבור הישראלי – בין היתר היו דיונים על 5 נושאים שבהם השתתפו כ 10 אנשים וכן מנחה קבוצות (שתפקידו לפשר בין האנשים) ומנחה מקצועי (שתפקידו לתת מידע בסיסי למשתתפים כמו גם להציג את דעתו). דה מארקר השקיע כסף בפרוייקט הזה (יחד עם ארגון "רעות") – אני בספק אם הוא היה רווחי.

    דוגמאות אחרת – רולניק היה מהמובילים במאבק למען העלאת תמלוגים על הגז (בעוד עיתון אחר הציג דעה וכתבות בכייון הפוך). רולניק נמצא כבר שנים במאבק (דון קישוטי בהתחלה) להקטנת הריכוזיות במשק ונגד פירמות הפירמדיה וקשרי ההון שלטון (עיתון). הוא לדוגמה יזם כנס עם הממכלה הכלכלית חברתית בנושא – שוב – לפני המחאה החברתית הגדולה של הקיץ ושבו השתתפו כ 100-200 אנשים בלבד.

    האם יש לשתף פעולה עם יוזמות כאלה בעתיד – לדעתי ללא ספק. זה לא מונע הקמת יוזמות אחרות דומות.

    לא חייבים לאהוב את כל מה שכתוב בדה מארקר או לקבל אותו כפשוטו. יש לעיתון ולאנשים בו עוד הרבה להתקדם לדוגמה בהקשר של קיימות (איך הם חושבים להתקיים ב-2021 כשהאוכלוסיה גדלה , מקורות האנרגיה מתדלדלים וישראל תלויה ביבוא של דלק מחצבי, מזון ובצורה עקיפה גם ברוב המים שלה) או בחשיבות ההשפעה של שווין ודמוקרטיה על המשק והחברה.

    אבל מכל שלל האפשרויות שיש בידנו היום (ראו את החלופות – לדוגמה מעריב או YNET, או ישראל היום) כרגע דה מארקר הם שותף חשוב בשינוי ישראל הרחק מידייהם של הטייקונים ולעבר חברה אזרחית ודמוקרטית אמיתית.

    • תודה על התוספת שלא ידעתי אותה – על האירוע המוקדם יותר שארגן דה מרקר. אבל יש תהום בין האירוע הזה שמבקש לחבר בין עסקים, ממשלה וארגונים כלומר מתרחש מעל ראשם של האזרחים ומעמיד שוב את ההון במרכז לבין מחאה פופולארית שצמחה באופן ספונטאני ולא מתוך ארגונים ויצאה נגד הקשר בין העסקים לממשלה. אבל זה לא העיקר.
      ניאו ליברליזם אינו חנופה לעשירים. ניאו ליברליזם הוא אמונה חסרת בסיס שהביאה בעיקר רע למרבית בני האדם בעולם. המחאות שפרצו בכל העולם ממצרים, תוניסיה, וול סטריט, יוון, ישראל…. הן תגובה לנזקים שחולל הניאו ליברליזם.

      ניאו ליברליזם מתנגד למעורבות של המדינה בשוק, תובע לשחרר את ההון ממגבלות והכל יסתדר מאליו דרך היד הנעלמה, דורש לסמוך אך ורק על יזמים פרטיים ולא על יוזמות ממשלתיות, מניח שחופש כלכלי מביא חופש לכל בכל תחום, סבור שאין חברה אלא רק פרטים נפרדים שהתחרות הכלכלית ביניהם תביא רק טוב, ומאמין שצמיחה פיננסית היא המפתח לכל.

      הדבר החיובי היחידי שהרפורמות הניאו ליברליות הצליחו להשיג מאז החלו להיות מונהגות בתחילת שנות ה-1980 בבריטניה ובארה"ב ולאחר מכן במקומות רבים נוספים הוא ירידה באינפלציה. כל שאר התוצאות שהושגו הן שליליות – ירידה בצמיחה הגלובלית (אפילו במונחים של תמ"ג), עלייה באי שוויון, פיננסיזציה של כל דבר שזז, הפרטה של צרכים יסודיים כמו חינוך, בריאות, דיור וצמצומם עד מחיקתם, פירוק ארגוני עובדים, העברת הון מהעניים לעשירים, פגיעה אנושה בסולידריות החברתית…
      וזו בדיוק הבעיה. ניאו ליברליזם הוא הבעיה ולא הפתרון. ניאו ליברליזם הוא השיטה הדומיננטית בישראל מאז 1985 והוא הביא אותנו לעברי פי פחת. כאשר דה מרקר מנסה להציב את עצמו בראש המחאה הוא מחבל בה. מעניין ששני מגיבים שכתבו כאן בשבח דה מרקר "הביקורתי" השתמשו אך ורק בשמו של כתב אחד ויחיד – גיא רולניק. זה כל מה שיש שם? רק מחזק את הטענה שדה מרקר כמוביל המחאה הוא מצג שווא ציני. די לציניות.

  6. ניר

    בשביל זה צריך בדיוק שתגיע ותגיד להם את האמת בפנים, גם למי שלא בטוח ישמח לשמוע, וגם אם תתפלא אנשים שלא שמעו בכלל.
    ואולי הם יכולים לעזור, אולי מישהו היה רדום ורצה להצטרף, נוכחותך שם יכולה להוות טריגר עבור אותו אדם כזה. או/וגם לאשש את כל הדברים שאתה מאמין בהם ויוצא כנגדם, במקרה גרוע לא תלמד כלום וזה יותר מדיי קשה להגיד, אני בטוח שמי שרוצה לומד, וככל שיודעים יותר יש יותר שאלות.

  7. ניר

    יוסי, יש קהל רדום בכל מקום, עדיף להעיר אותו
    צריך לנצל גם את המעמד שנותנים להפיץ את הבשורה!

  8. ניר

    לדעתי עלינו לפקוד את שולחנות דה מרקר, ולנצל כל במה/שולחן אפשריים עבור המחאה, במיוחד שהסביבה שם עוד יחסית אוהדת לעומת סביבות עיתונאות נפוצות הרבה יותר בישראל, זה יהיה פספוס עבור קהל יעד רדום של המחאה.
    אנשים שמגיעים לשולחנות האלה אולי יכולים לעזור ולתת יד בעזרה במחאה או וגם עבור הומלסים או וגם בפתרונות מוניציפאלים לאוכ' שאנחנו רוצים לעזור להם ובכלל עדיף לשמוע את מי שנגד יותר מאשר את מי שבעד.רצוי להגיע לכנס לכל פעיל מחאה אם אתם שואלים אותי

    • יש אינספור פעילויות מחאה שמתארגנות ומתנהלות בכל רחבי הארץ. לא צריכים את דה מרקר כדי להצטרף למחאה ולא חייבים את השולחנות של דה מרקר. בדיוק כמו שרשתות שיווק שונות מציעות לקונים ליד הקופה לתרום לצדקה כזו או אחרת, אבל לא צריך אותן כדי לתרום. אפשר לתרום גם בלעדיהם. לא צריך את כל המתווכים הללו שכל עניינם בקידום האינטרסים שלהם והם משתמשים בכל הבא ליד באופן ציני. גימיק אחרי גימיק ותו לא. ולמרות זאת שיהיה לך בהצלחה.

  9. כמובן שאתה צודק. אלא שהתייחסתי במפורש לקיומם של מאמרים ביקורתיים על הסדר הניאו ליברלי בדה מרקר. אבל צריך להבין שההגיון שהביא להופעתם של עיתונים כלכליים כמו דה מרקר, ההגיון שמצדיק את המשך קיומם ושקובע את סדר היום שלהם כמו גם את הנחות היסוד של כמעט כל הכתבות הלכאורה אינפורמטיביות הוא אותו היגיון ניאו ליברלי. כמעט כל כתבה שתבחר באופן אקראי כוללת הנחות יסוד ניאו ליברליות שמאדירות את התחרות, את הצמיחה הפיננסית, את היזמים, את ההפרטה… וכל שאר הרעות החולות.
    ואגב, רגולציה היא חלק בלתי נפרד מהסדר הניאו ליברלי. זה בדיוק התפקיד המצומצם שמיועד למדינה בשוק החופשי, ובכל זאת זה לא עובד. לקרוא לרגולציה משמע לתמוך בשחיתות הלגיטימית של השוק החופשי ולהתנגד לשחיתות גסת רוח שכוללת עבירות על החוק והעדפת מקורבים כפי שמתרחש בישראל.

  10. דניאל קליין

    רק כדי לאזן (ואולי להרחיב) : מירב ארלזורוב היא שופר האוצר, חד וחלק, היא עושה copy-paste למסמכים ורעיונות של בכירי האוצר. זה תמיד היה כך. מצד שני גיא רולניק בהחלט מציג לאחרונה משנה הרבה יותר חברתית ופחות ניאו-ליברלית. הקריאה לרגולוציה על השוק החופשי קיימת אצלו כבר שנה. דה-מרקר נמצא בצד הטוב ומתקדם לשם בעקביות..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: