הכל (או לא כלום) פוליטי


על בסיס הטענה ש"הכל פוליטי", יש שמבטלים את דבריהם של אלה שמבחינים בין חברתי לפוליטי ושל אלה שטוענים שיש דבר מה שאינו פוליטי.

אבל הטענה ש"הכל פוליטי" מושכת את הקרקע מתחת לרגליה שלה. אם הכל פוליטי, משמע שהמונח פוליטי מאבד את הרלבנטיות שלו. מה הטעם לומר על מאכל מסוים שהוא מתוק, במציאות שבה כל המאכלים מתוקים? איזה מידע חשוב זה מוסיף לנו על המציאות? אם הקרקע מכוסה בשלג תמיד, מה שחשוב הוא לא לומר שיש שלג אלא לדעת להבחין בין סוגי שלג שונים. למשל, בין שלג שאפשר לדרוך עליו בבטחה לבין זה שאם דורכים עליו קורסים למי קרח. אם הכל פוליטי, מה בעצם אנחנו אומרים על דבר מה כשאנחנו טוענים שהוא פוליטי? לא הרבה. כל הגדרה טובה של דבר מה תאפשר לנו להבחין לא רק בין כל הדברים הדומים שנמצאים תחת ההגדרה, אלא גם תאפשר לנו להבחין בין אותם דברים שכלולים בהגדרה לבין דברים שאינם כלולים בה. אף שיש שמץ של אמת באמירה שהכל פוליטי, היא בעיקר בעייתית מכיוון שהיא לא מאפשרת לערוך הבחנות ולכן לא תורמת להבנה של הדברים החשובים בשיח הציבורי בישראל.

לכן אני מציע לנקוט התבוננות שלא שופטת מראש אלא מנסה להבין את ההיגיון הפנימי של התרבות המקומית. על מה אנשים (בעיקר יהודים אך לא רק) בישראל מתכוונים כשהם אומרים על דבר מה שהוא פוליטי. אני מזהה שלושה מובנים. האחד: קשור לאינטרסים מפלגתיים. השני: קשור לאינטרסים אישיים. השלישי: קשור לסכסוך הישראליפלסטיני. שאלה חשובה שלא אעסוק בה כאן היא למה חשוב לישראלים בזמן הנוכחי לערוך הבחנות אלה?

כאשר מנסחים את הדברים כך אפשר לומר באופן ברור ומובן לרבים שבנק לאומי הטעה את הציבור כאשר ניסח את תקנון מבצע התרומות שלו "שני מיליון סיבות טובות" כלא מיועד לתנועות עם מטרות פוליטיות ובו בזמן קיבל לתחרות את "אם תרצו.” בנק לאומי הסתמך על הגדרת הפוליטי כתמיכה במפלגה ספציפית. אלא שבשיח הציבורי בישראל מקובל שפוליטי הוא גם עיסוק בסכסוך הישראליפלסטיני. עבור האדם הממוצע בישראל מבצע שמיועד לתנועות חברתיות ולא פוליטיות מוגדר ככזה שמיועד לתנועות שאינן פועלות בתחום הסכסוך הישראליפלסטיני. כלומר, בנק לאומי היתל בציבור במסגרת הידע המקובל בתרבות המקומית.

לאחרונה קראתי טקסט מתורגם מפרסית שממנו עלה שגם בשיח הציבורי באיראן של היום מבחינים בין חברתי לפוליטי. הכותב נרדף על ידי השלטון האיראני העכשווי ושואף לראות איראן פחות אלימה ודכאנית. כך הוא כתב: “אני קולנוען מחויב חברתית ולא פוליטית. הדאגות המרכזיות שלי הם עניינים סוציאליים, לכן סרטיי הם דרמות חברתיות ולא הצהרות פוליטיות. מעולם לא רציתי לפעול כשופט או תובע. אני לא קולנוען ששופט אלא אחד שמזמין אחרים לראות. אני לא מחליט בשביל אחרים ואני לא כותב 'הוראות הפעלה' לאיש.” דומה שלפחות חלק מההבחנה האיראנית בין הפוליטי לחברתי דומה לזו שרווחת בישראל. אולם, אפשר שיש לה מובנים אחרים. אי אפשר לדעת אותם בלי להכיר את התרבות המקומית, ואי אפשר להבין את התרבות המקומית בלי להכיר מובנים אלה. ואלה הם הדברים החשובים.

ובבלוג אחר נכתבו כבר דברים חשובים יותר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: