המחאה החברתית נמשכת בכל מקום


לא מתכוונים להיעלם

לאחר שלב ההפגנות הגדולות והפזורות באתרים רבים במדינות רבות הופצו שמועות שהמחאה נגמרה: שהיא מיצתה את עצמה, שהיא השיגה את השגיה בהחדרת מושגים סוציאל דמוקרטיים לאוצר המלים הפופולארי הציבורי ויצרה איום מסוים על המנהיגים הפוליטיים ובזה סיימה את תפקידה, שהיא לא הייתה ממוקדת ולכן דעכה, שהיא לא ידעה בעצמה מהן מטרותיה ושהיתה מורכבת בעיקר מצעירים משועממים ולכן פתיל חייה נגמר עם תום הקיץ. אבל המחאה נמשכת בכל מקום. השלב הראשון נגמר עם פינוי מאהלים אלים, גז פלפל, מעצרים, כפיית ממשל טכנוקרטי ביוון ובאיטליה, והחל השלב השני. שינויים מסויימים מתחילים להיות מורגשים. באקטיביזם:  בירושלים החלו מזה זמן לזווג בין בתים ללא דיירים לדיירים ללא בתים וכעת גם בארה"ב, כמו גם להגן על אלה שמאיימים לפנותם. בבחירה של אזרחים: באוהיו האזרחים הצביעו בעד זכויות עובדים, בהחלטות של פוליטיקאים: בניו יורק הוחלט להעלות מסים לעשירים, ובויתורים של בעלי הון: בישראל עפרה שטראוס עשתה מעשה חשוב בכיוון ראוי. אולם, התשובות הללו של הפוליטיקאים ובעלי ההון הן עדיין חלקיות, מתונות וצנועות מדי. המחאה לא נגמרת ולא תיגמר כי המצוקות הן אמיתיות ומקיפות כל. מקיפות את כל היבטי חיינו ומקיפות כמעט את כולנו – 99%. 

עמנואל ולרשטיין, סוציולוג חשוב, כותב על שינוי בעמדותיו של לורנס סאמרס, איש מרכזי בהשתלטות הפיננסים על חיינו, ועל דאגותיו של סאמרס לנוכח המחאה הגלובלית. דאגה שמביאה אותו, יחד עם גורמים ניאו ליברליים אחרים, להתייחס למחאה ברצינות ובמידה מסוימת אף להכיר בצדקתה. אין מדובר בתמיכה במחאה אלא בניסיון למצוא את הדרכים שבהן אפשר יהיה להיענות לדרישותיה במידה הפחותה ביותר האפשרית, כדי מחד לא לותר על שליטת בעלי ההון, ומאידך להימנע מהנזקים הפוליטיים שהיא עשויה לגרום להם. לאחר מכן, הוא כותב על המעבר לשלב השני במחאה הגלובלית לצדק חברתי.

הסיבוב השני בתנועה העולמית לצדק חברתי

עמנואל ולרשטיין

1 דצמבר 2011 (אג'נס גלובל)

במהלך ההפגנות בככר תחריר בנובמבר 2011, מחמד עלי (20) ענה לשאלת עיתונאי לסיבת היותו במקום: “אנחנו רוצים צדק חברתי. לא יותר. זה המעט שאנו ראויים לו.”

הסיבוב הראשון של התנועות קיבל צורות מגוונות ברחבי העולם – האביב הערבי לכאורה, תנועות הכיבוש שהחלו בארה"ב והתפשטו למספר רב של מדינות, אוקסי (Oxi) ביוון ואינדיגנדוס (indignados) בספרד, הפגנות הסטודנטים בצ'ילה ורבות נוספות.

הן היו הצלחה פנטסטית. את מידת ההצלחה אפשר לחוש מקריאת מאמר יוצא דופן של לורנס סמרס בפיננשייל טיימס ב-21 בנובמבר תחת הכותרת "הרעיונות הרגילים אינם מספיקים כדי להמעיט מחשיבות אי השוויון.” עבור סמרס זהו רעיון חדש.

בהתחשב בעובדה שסמרס הוא אחד האדריכלים של המדיניות הכלכלית בעולם בעשרים שנה האחרונות אשר יצרה את המשבר העכשווי החמור, הוא מעלה במאמר שתי נקודות ראויות לציון. הנקודה הראשונה היא שהיו שינויים יסודיים במבני הכלכלה העולמית. סמרס אומר ש"החשוב ביותר מבין אלה הוא העלייה החדה בהכנסות של מיעוט קטן של אזרחים יחסית להכנסות הזמינות למרבית האזרחים. הנקודה השנייה נוגעת לשני סוגים של תגובות ציבוריות למציאות זו: מחד התגובה של המפגינים ומאידך התגובה של המתנגדים החזקים למפגינים. סמרס אומר שהוא נגד "קיטוב.” ואילו המפגינים, לשיטתו, מביאים ל"קיטוב.” אולם הוא מוסיף ואומר: “בו בזמן, אלה שממהרים לסמן כל ביטוי של דאגה מפני עלייה באי השוויון כמוטעית או כתוצר של מלחמת מעמדות מנותקים מהמציאות עוד יותר.” המאמר של סמרס אינו מצביע על כך שהוא הפך לדובר רדיקאלי למען שינוי חברתי. ממש לא. המאמר מצביע אך ורק על כך שסמרס מודאג מההשלכות הפוליטיות של התנועה העולמית לצדק חברתי, ובמיוחד בנוגע לחלק העולם שהוא מכנה העולם המתועש. זוהי הצלחה של התנועה הגלובלית לצדק חברתי.

מצטער חביבי, אבל זכויותיך החוקתיות כבר לא נוחות לנו. Drew Sheneman-Tribune Media Services

התגובה להצלחה זו הייתה ויתורים קלים פה ושם, שאחריהם בא דיכוי במידה הולכת וגוברת בכל מקום. בארה"ב ובקנדה המשטרה פינתה באופן שיטתי את מאהלי "הכיבושים.” העובדה שהפינויים התרחשו בו זמנית במקומות רבים מרמזת על תיאום בדרג גבוה. במצרים, הצבא התנגד לכל ניסיון לצמצם את כוחו. וביוון ואיטליה נכפתה מדיניות של צנע בפקודת גרמניה וצרפת.

אולם אין זה תום הסיפור. התנועות נכנסו לסיבוב השני. המפגינים כבשו מחדש את כיכר תחריר ומתייחסים לפילדמרשל טנטאווי בבוז דומה לזה שזכה לו חוסני מובארק. הקריאה לשביתה בת יום בפורטוגל השביתה את מערכת התחבורה כולה. שביתה שהוכרזה בבריטניה במחאה על קיצוץ בפנסיה צפויה להקטין בחצי את נפח תנועת המטוסים בשדה התעופה היתרו. בגלל מרכזיותו של היתרו בתחבורה העולמית אפשר לצפות להשלכות גלובליות של השביתה. המיסוי שהטילה ממשלת יוון על צריכת החשמל של פנסיונרים תוך איום בניתוק החשמל אם המס לא ישולם, עורר התנגדות מאורגנת. חשמלאים מקומיים מחברים מחדש באופן לא חוקי את החשמל וסומכים על חוסר היכולת של הממשל המקומי לפקח בגלל צמצום מספר העובדים בו. טקטיקה דומה שימשה בהצלחה בעשור האחרון בסווטו, פרבר (מדויק יותר לומר טאונשיפ שחור. י.ל.) שליד יוהנסבורג.

בארה"ב ובקנדה תנועת "הכיבושים" התפשטה ממרכזי הערים לקמפוסים, ו"הכובשים" דנים במקומות חלופיים לכבוש בחודשי החורף. מרד הסטודנטים בצ'ילה התפשט לבתי ספר תיכוניים.

אציין שתי נקודות בנוגע למצב העכשווי. ראשית, ארגוני העובדים—כחלק ממה שקורה וכתוצאה של מה שקורה—הפכו ליותר מיליטנטים ונפתחו לרעיון שהם צריכים לקחת חלק אקטיבי יותר בתנועה חובקת העולם למען צדק חברתי. זה נכון בעולם הערבי, באירופה, בצפון אמריקה, בדרום אפריקה ואפילו בסין. הנקודה השניה הראויה לציון היא המידה שבה תנועות אלה הצליחו לשמר אסטרטגיה אופקית (כלומר לא היררכית. י.ל.). תנועות אלה אינן מבנים בירוקרטים אלא קואליציות של קבוצות, ארגונים, ומגזרי אוכלוסייה רבים. הם עדיין עובדים קשה ודנים באופן מתמשך על הטקטיקות וסדרי העדיפויות שלהם, ומתנגדים להפוך בעצמם למדירים. האם זה תמיד עובד חלק? ברור שלא. האם זה עדיף על פני בנייה מחדש של תנועה אנכית (קרי היררכית. י.ל.) חדשה עם הנהגה ברורה ומשמעת קולקטיבית? עד כה, זה אכן עבד טוב יותר.

אנו חייבים לחשוב על המאבק העולמי כעל מירוץ למרחקים ארוכים, שבו על האצנים, כדי לא להתיש את עצמם, להשתמש בתבונה בכוחם, ובו בזמן לשמור את עינם פקוחה על המטרה הסופית שהיא סוג אחר של מערכתעולמית, הרבה יותר דמוקרטית והרבה יותר שוויונית ממה שאנחנו מכירים היום.

עמנואל ולרשטיין הוא חוקר בכיר באוניברסיטת ייל ומחבר הספר השקיעה של הכוח האמריקאי: ארה"ב בעולם כאוטי.

המאמר המקורי באנגלית

מודעות פרסומת

הערה אחת

  1. פינגבק: המחאה נמשכת והיא בכל מקום • מחאת הדיור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: