חזקות כאיגוד – על איגוד הנשים העצמאיות בהודו


מאת יעל וולפנזון

When individual women from amongst the poorest, least educated and most disenfranchised members of society come together, they experience dramatic changes in … the balance of power, in their living conditions, in relationships within the household and the community. Perhaps the most important effect of empowerment is that the woman says, 'Now I do not feel afraid' ” (SEWA organizer in India)

אחוז הולך וגדל מכוח העבודה העולמי, במיוחד במדינות מתפתחות, מועסק במקצועות מסורתיים או חדשים במסגרת המגזר הבלתיפורמאלי. המבקרת בעולם השלישי תאתר בכל פינה את העובדים הללו, המכונים גם "עובדים עצמאיים" (Self-Employed). הכוונה היא לסוחרי דרכים המבקשים למכור מרכולתם, לקולעות סלים ושוזרות פרחים, ליצרני תכשיטים ביתיים, למגלגלי סיגריות בידי זולות (סיגריות נפוצות בהודו שמגולגלות ביד בדרך כלל על ידי נשים וצעירים) והרשימה ארוכה. אותם עובדים עצמאיים מועסקים בדר"כ בייצור מקומי או בסחר זעיר, לרוב בתנאי תעסוקה ירודים ולא יציבים, תוך התמודדות עם חוסר בטחון כלכלי מתמיד. הם אינם שכירים ולא פועלים במסגרת יחסי עובדמעביד רגילים. לכן הם בדרך כלל לא זוכים להכרה, להגנה וכוח המיקוח שלהם הוא חלש אל מול המתווך או הרשות הציבורית. אחדים מהם נתונים לחסדיהם של מתווכים (Middlemen) בשרשרת הסחר, אבל אלו אינם נתפסים כמעסיקים של אותם פועלים למרות שעל פי רוב הם קובעים את שיעור הכנסתם.

רובו המוחלט של כוח העבודה הבלתיפורמאלי העולמי מורכב מנשים. במדינות מתפתחות נשים מהוות כ-60-90% מכלל העובדים העצמאיים. בהודו הסקטור הבלתיפורמאלי מהווה כ-92% מכלל כוח העבודה במדינה. לרוב הן עובדות כסוחרות או כיצרניות ביתיות שנאלצות לתמרן בין תפקידן הכפול כמפרנסות וכאחראיות ראשיות על משק הבית. עובדה זו מחייבת לעסוק במצבם של העובדים/ים העצמאיים/ות במדינות מתפתחות מבעד לפריזמה המגדרית. דו"ח של ה-ILO (ארגון העבודה הבינלאומי) משנת 2008 מצא שהפערים במדד ההכנסה הממוצעת לנפש בין גברים לנשים גבוהים משמעותית במגזר הבלתיפורמאלי יחסית להכנסות עובדים במסגרות פורמאליות. מחקר ביוזמת UNIFEM (קרן הפיתוח של האו"ם לנשים) משנת 2005 קבע שצמצום הסקטור הבלתיפורמלי ברחבי העולם יביא בהכרח לירידה משמעותית ברמת האישיוויון בין המינים ולמיתון העוני בעולם.

ארגון סווה (SEWA- Self-Employed Women Association)

אלה בהאט וחברות

ארגון העובדות העצמאיות סווה הוקם בהודו בשנת 1972 במטרה לתת מענה לנשות הסקטור הבלתיפורמאלי במדינה שבה ההגמוניה היא גברית מוחלטת ומאות מיליוני נשים נותרות מבודדות, חסרות השכלה וחסרות יכולת בחירה. הארגון מבוסס באחמדבד שבמדינת גוג'אראט (Ahmedabad, Gujarat) וכולל כיום למעלה ממיליון חברים וחברות. 96% מהן נשים כפריות ממעמד נמוך משש מדינות שונות בהודו. חברות סווה עובדות כמוכרות ירקות ותכשיטים, סבליות המעמיסות סחורות על ראשיהן, מגלגלות בידי, אוספות אשפה ונייר למחזור, עובדות בניין וחקלאות ועוד. על הקושי שבייצוג עובדות עצמאיות בהודו מספרת אלה בהאט (Ela Bhatt), המייסדת הכריזמטית של הארגון, בראיון שהעניקה לפני כמה שנים לכתב עת מקומי: "זו לא הייתה משימה פשוטה בתחילת הדרך לקבל הכרה של איגוד עובדים. 'איך אתן יכולות להירשם כאיגוד עובדים?', אמרו לנו ברשויות, 'מי המעסיק שלכן? נגד מי אתן נאבקות?' טענתי שהמטרה של איגוד זה לא בהכרח להיאבק נגד מישהו, אלא להיאבק לקידום ושינוי של המציאות".

אז באילו אופנים פועל סווה לשינוי מציאות חייהן של חברותיו? הארגון נושא ונותן לטובת העובדות במגוון דרכים ובכמה רבדים משלימים. מול המדינה והרשויות המקומיות הארגון מסנגר לקידום חקיקה ונהלים שיבססו את חופש התנועה והעיסוק של הפועלות העצמאיות, ויקדמו את מעמדן הציבורי. כך למשל, אחת הרשויות המקומיות ביקשה לסלק קבוצה של מוכרי/ות רחוב שמכרו פירות וירקות בדוכנים שהיו בבעלות משפחותיהן במשך 3-4 דורות, באחד מהשווקים באחמדבאד. בעקבות התנכלויות של המשטרה פתחו בעלי הדוכנים בשביתת רעב תוך ישיבה ללא תנועה במשך 3 ימים במרכז השוק, שבסופה נסוגה העירייה והעניקה רישיונות עבודה לכל בעלי/ות הדוכנים. במקרים רבים הארגון נאלץ להגן על חברותיו מפני ברוטאליות ושרירותיות ידועה לשמצה של המשטרה ההודית, במיוחד כלפי סוחרי/ות דרכים ניידים. בנוסף, הארגון מקדם מאבקים לשינוי מבנה השוק הנצלני הנשלט על ידי אנשי תיווך וקבלני משנה, על מנת להבטיח שהיצרניות הביתיות יקבלו תגמול הוגן לעמלן, בין היתר בפנייה לבתי משפט או בייזום של מהלכי גישור ברמת הקהילה.

מעבר לייחודיות של איגוד העובדות הבלתיפורמאליות, סווה מאחד נשים לפעולה משותפת לשיפור תנאי המחיה שלהן, באופן שמרחיב את טווח הפעולה המסורתי של איגודי עובדים, לכיוונים שמזכירים יותר עמותה קהילתית או ארגון סינגור וסיוע. אם תרצו, סווה פועל כארגון עובדים "במודל העולם השלישי" בבואו להתמודד עם מכלול האתגרים הכלכליים והקיומיים איתן מתמודדות חברותיו, הן בסביבת העבודה והן מעבר לה. סווה מפעיל פדרציה של 30 קואופרטיבים המנוהלים ע"י נשים העובדות בענפי הייצור, הבנקאות ומתן שירותים. ההתאגדות הכלכלית באמצעות קואופרטיבים מקטינה את הסיכונים שכל אישה נושאת בעצמה בהתמודדות מול תנאי טבע משתנים, חודשי בצורת ותקופות של מיתון כלכלי. ההתאגדות מגדילה את כוח הקנייה והמיקוח של נשים, למשל ברכישת חומרי גלם או ציוד טכנולוגי מודרני (בין היתר באמצעות הלוואות בריבית נמוכה והלוואות זעירות שמעניק הבנק הקואופרטיבי של האיגוד) אלמנטים המייעלים את קצב העבודה ואגב כך גם את יכולתן של הנשים להתחרות בשווקים האזוריים מול המפעלים הגדולים.

בהאט מספרת שהקמת קואופרטיבים של נשים עצמאיות היא חלק בלתי נפרד מערכי התעסוקה המלאה וההישענות העצמית (Self-Resilience) לאורם מתנהל הארגון. "דרך הקואופרטיבים והאיגודים", אומרת בהאט, "נשים מקבלות את ההחלטות בעצמן. הן אינן נותרות צרכניות פסיביות של פרוייקטים ושירותים קהילתיים, אלא הן המנהלות של והאחראיות הישירות על התוכניות. ברגע שאת אחראית על ניהול ענינייך הכלכליים, את זו שאחראית על גורלך". תהליך הקמת הקואופרטיבים מלווה בהכשרה מקצועית שמספק הארגון, בהתאם לבקשות של החברות ולרקע שלהן. בשלבים המוקדמים החברות מבקשות על פי רוב ללמוד קרוא וכתוב ולרכוש השכלה. בנוסף, הארגון מציע מגוון של קורסים בניהול פיננסי, בנקאות, היכרות עם חוקי תאגידים וקואפרטיבים, כלכלה, קורסי מחשוב ועוד. הרגישות של הארגון לרקע החברתי והתרבותי ממנו מגיעות חברותיו בא לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית של הקואופרטיבים. כך למשל הארגון מעסיק פקידי בנק שהוכשרו לעבוד עם אוכלוסיות מרקע סוציואקונומי נמוך ודואג להנגיש את המידע והמסמכים גם לחברות שאינן יודעות קרוא וכתוב. ככלל אפשר לומר שמסגרות הלימוד וההכשרה, כמו גם האופי הדמוקרטי של הארגון, הם חלק אינהרנטי מהשאיפה להעביר את ההובלה וההנהגה של האיגוד מידי האוונגרד המייסד, ברובו נשים משכילות ממעמד בינוני, לידי העובדות עצמן. תהליך זה תואר על ידי בהאט כאתגר לא פשוט, רווי מתחים, המצריך חשיבה מחודשת וביקורתית תמידית כמו גם התנהלות שקופה ודמוקרטית.

סווה פועל לביסוס רשת בטחון סוציאלי לחברותיו במדינה שאין בה מערכת רווחה מפותחת, לא כל שכן לרווחת עובדי הסקטור הבלתיפורמאלי. חברות האיגוד הקימו חברות ביטוח, מנגנוני ביטוח פנסיונים ומעונות יום לילדי אמהות ומערכות תמיכה נוספות בהתאם לצרכי השעה. למשל, זיהו בארגון תופעה נרחבת של אמהות עצמאיות אשר חזרו לעבוד כיומייםשלושה לאחר הלידה מכיוון שלא יכלו להרשות לעצמן להפסיד ימי עבודה. כמענה לבעיה זו ייסד הארגון מנגנון של חופשת לידה, אשר כמו יתר מערכות הבטחון הסוציאלי, מבוסס על דמי החבר של החברות בארגון ועל תוכניות חסכון נוספות המוצעות על ידו. במסגרת מאבקו בעוני של נשים בהודו, הארגון גם מתמודד, הן ברמה המשפטית והן בקמפיינים ופרויקטים ציבורייםקהילתיים, עם סוגיות מורכבות ורגישות במיוחד כמו היעדר בעלות של נשים על קרקעות חקלאיות ורכוש משפחתי.

הארגון מזוהה עם תפיסת עולמו החברתית והפילוסופית המוסרית של מהאטמה גנדי. הדבר ניכר ברבדים שונים של הארגון, החל מההיבט הסמלי של ביסוס מטה הארגון במקום הולדתו של גנדי בחבל גוג'ארט וכלה באימוץ פעולות ציבוריות של מרי אזרחי ברוח ערכי הדמוקרטיה והסאטיאגרהא (Satyagraha). סאטיאגרהא היא תורה שניסח גנדי ופעל לאורה בימי המאבק בכיבוש הבריטי אשר מבוססת על התנגדות לא אלימה ודבקות באמת. בנוסף, הארגון מאגד פועלים ופועלות מקסטת הדליט (Dalit) שנחשבת לנמוכה ביותר בהודו. זוהי שכבה חברתית שגנדי פעל בשעתו כנגד נידויה ובידודה הקיצוני. זה המקום לציין שארגון סווה התפלג מאיגוד עובדי הטקסטיל הוותיק TLA, בין היתר על רקע חוסר ההסכמה של אלה בהאט ושותפותיה בסוגיית אי הייצוג עובדים מקסטות "הטמאים" באיגוד. שם הארגון, שמשמעותו המילולית היא לשרת, טומן בחובו משמעות נוספת. בקהילות רוחניות שיתופיות בהודו, בין היתר באשרם (מרכז רוחני) "סווה" על שם גנדי, מציינים לעתים מונח זה לתיאור לקיחת אחריות ונתינה בלתי אמצעית של חברים לזולת ולקהילה.

אז מה אפשר ללמוד מארגון עובדות שפועל אי שם בהודו הרחוקה בנסיבות חברתיות וכלכליות שונות מאוד מאלו שאנו מכירים? גם בישראל עובדים עצמאיים רבים אינם מוגנים תחת הסכמים קיבוציים וחקיקה הולמת שתסדיר את מעמדם. התארגנות עובדי ועובדות הסקטור הבלתיפורמאלי יכולה לתת מענה לקשיים של חוסר בטחון תעסוקתי ובדידות בהתמודדות בשוק העבודה הדורסני. מקרה המבחן של סווה יכול ללמד אותנו על מגוון האפשרויות של הרחבת התפקיד הקלאסי של איגודי עובדים, לכיוונים שמממשים את מלוא הפוטנציאל של התחברות סולידארית של נשים עובדות, המגיעות מרקעים חברתיים ותרבותיים שונים, לכדי שינוי מציאות חייהן והצבת אלטרנטיבה למגרש המשחקים הקפיטליסטי. "ברגע שאישה מזוהה עם קבוצה מסוימת במקום עבודתה, ומחוץ לתפקיד המסורתי שלה כאם וכעקרת בית, שני דברים מתרחשים במקביל", אומרת בהאט, "ראשית, לראשונה בחייה, היא תופסת את עצמה כעובדת לכל דבר. היא מבינה שהיא נוטלת חלק בעיסוק חשוב ובתרומה יצרנית לחברה. מרגע שזה קורה, הדבר מוביל לאינטגרציה ושותפות עם נשים מקהילות אחרות, והמרחק שנוצר בגלל הבדלים מעמדיים, חברתיים ודתיים מתפוגג בהדרגה".

לקריאה נוספת:

Kalima Rose's W, Where Women Are Leaders Helps in the Task,

http://www.sewa.org

התפרסם לראשונה ב"שקט מדברים"

יעל וולפנזון עושה תואר שני בתוכנית לפיתוח קהילות בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית עם התמחות בעבודה קהילתית בהודו.


מודעות פרסומת

הערה אחת

  1. גישור

    הקונספט של העצמה נשית בשנים האחרונות נכנס לכל הסקטורים והתחומים, ולא סתם. זה כבר נהיה ברור שהדרך היחידה לשבור את תקרת הזכוכית היא עבודה של נשים עם נשים עבור נשים. קצת כמו האמזונות, רק בלי להרוג את כל הגברים ולהשתמש בהם רק למטרות רבייה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: