איפה הכסף?


אפילו קרן המטבע הבינלאומית הבינה שאי שוויון מזיק לכולם. מתי ביבי יבין זאת? אפילו בלי רעיונות שוליים כמו אחווה אנושית וסולידאריות חברתית, אם רק רוצים צמיחה, חשוב יותר להקטין את רמת אי השוויון מאשר להגביר את ההשקעות הזרות או את הסחר החופשי. כך, לפי קרן המטבע הבינלאומית.

התבשרנו היום בכותרות הראשיות שהממשלה אישרה את אחד הסעיפים המועילים שבדו"ח ועדת טרכטנברג – חינוך חינם לגיל הרך. חוק שהכנסת חוקקה לפני 27 שנים אבל למרות שהממשלה במשטר דמוקרטי מכונה "הרשות המבצעת" היא מעולם לא ביצעה את החוק אלא רק דחתה אותו באמצעות חוק ההסדרים. האם 27 שנים זה לא מוגזם? האם זה אומר שממשלת ישראל הפרה את החוק הישראלי במשך 27 השנים האחרונות ביחס לאזרחיה שלה? אותיר למשפטנים לבחון שאלה זו. מה שמעניין אותי כאן הוא שכדי לממן את ביצועו של חוק זה, קיצצה הממשלה בכל המשרדים האחרים. בדרך כלל, קיצוצים באים על חשבון החלשים. כלומר, מה שהממשלה עשתה הוא לקחת מאיתנו במקום אחד, כדי לתת לנו במקום אחר. במקביל, היא גם העלתה פעם נוספת את תקציב הביטחון. בקיצור לא עשתה דבר מלבד לאחז את עינינו שמבקשות צדק חברתי

מחאת העגלות

פעם אחר פעם אומרים, אחדים בציניות ורבים אחרים בתמימות רבה, גם אנחנו רוצים יותר שירותים חברתיים ויותר שוויון, יותר תקציבים להשכלה גבוהה ולחינוך לגיל הרך, לקצבאות זקנה ונכות ולילדים בסיכון וכל השאר. אבל, הם ממשיכים ושואלים, מנין ניקח הכסף? יש תקציב מוגבל ואותו צריך לחלק. אין מה לעשות. אז זהו, שיש מה לעשות והוא לקחת את הכסף מהמקום שבו הוא הצטבר באופן מוגזם – אצל ה-1% או אצל ה-0.1%.

דייויד מוברג שרטט דיוקן של ה-1% האמריקאי. אין לי נתונים בדוקים, אבל יש לי תחושה עזה שהתמונה בישראל היא דומה מאד. להזכירכם, המס המקביל בוטל ב-1997, ומס החברות קוצץ אנושות. הכל כדי להעשיר את העשירים. המעניין הוא שלא רק שהעשירים התעשרו אלא שנוצרו לנו עשירים חדשים והם באים מהמגזר הפיננסי. זה שמייצר חדשות לבקרים "מוצרים" חדשים שאין בהם דבר מלבד הימורים ואחיזת עיניים.

בנוסף, מתברר שאפילו חוקרים בשירות קרן המטבע הבינלאומית הגיעו למסקנה שאי שוויון פוגע בצמיחה. ממש כפירה בעיקר הניאו ליברלי ולא מהמפלגה הקומוניסטית ברוסיה, אלא מנושאת הדגל של הקפיטליזם הניאו ליברלי בעולם. שוויון, שוויון ועוד פעם שוויון. זה מה שכולם צריכים ולא רק העניים. אי שוויון רע לכולם. ביבי תוציא את הראש מהחול. כולם כבר הבינו זאת. מתי אתה?

ביבי, תוציא את הראש מהחול

האנטומיה של ה-1% בארה”ב

דיוויד מוברג

27 דצמבר, 2011 (In These Times)

בנובמבר כשתומכי "אוקיופיי שיקגו" הקיפו את בנין בורסת הנגזרות במחוז הפיננסי של העיר, כמה מפגינים הניפו אל על שלט גדול אדום שנשא את הכתובת שמאז הפכה לשגורה בפי כל: “אנחנו ה-99%.” 

בשונה ממסרים פוליטיים שמבטיחים את תמיכתם של אנשי ונשות המעמד הבינוני, כרזה זו מכילה את האינטרס המשותף לעובדים בכל רמות השכר, מהמודרים חברתית, עבור בבעלי העסקים הקטנים ממעמד הביניים המסורתי, וכלה באנשי מקצוע משכילים. כמו כן, קריאה זו מדגישה את הקונפליקט בין האינטרסים של הרוב המוחלט לאלה של ה-1% – כולל כמה מהסוחרים בחוזים עתידיים שמועסקים בבורסה בעצמם.

אולם, מי מרכיב את ה-1%? ומהו הקונפליקט?

ההבחנות המקובלות בתנועת אוקיופיי וול סטריט מבוססות על ההכנסה. מאז שנות ה-1970, שבתה אליטה זערורית את חלק הארי מהעלייה בהכנסה הלאומית בזמן שהכנסתם של מרבית האמריקאים צמחה באיטיות, אם בכלל. אי השוויון שבחלוקת העושר והכוח, אשר כרוכים רק באופן רופף בהכנסה, גבוהה עוד יותר. למעשה, ריכוז ההכנסות, העושר והכוח הוא כה קיצוני עד שהקו המבחין צריך לעבור בין ה-0.1% לבין כל השאר.

האליטה ענקית המידות

ההכנסות, העושר והכוח כרוכים אלה באלה בתודעתם של מפגיני האוקיופיי כמו שירלי ג'ונסון, אפריקאיתאמריקאית בגיל העמידה שפעילה בסוגיות של זכויות דיירים, שהגדירה את אויבי המחאה כך: "הבנקאים. המנכ"לים. אלה שמקבלים החלטות. פוליטיקאים עושי דברם. העשירים.”

לפי הכלכלן עמנואל סאאז (Emanuel Saez) מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, בהשוואה לטייקונים של התקופה הקודמת של צמיחה מהירה ברמת אי השוויון, זו שקדמה לשפל הגדול (של שנות ה-1920-30), אשר נהנו מדיבידנדים ותשלומי רבית, העשירים בני ובנות ימינו מקבלים בדרך כלל משכורות שמנות, בונוסים ואופציות של מניות כמנהלים בכירים או כמפעילי קרנות גידור יותר. על פי דיווח של משרד התקציב של הקונגרס (Congressional Budget Office – CBO), בשנים האחרונות רווחי הון, בשונה ממשכורות ומדיבידנדים ורביות, היו אלה שהזניקו מעלה את העשירים ביותר.

ה-1% שפועלים כיום בכלכלה הגלובלית והפיננסית כמעט הדביקו את קודמיהם, בני דור הג'ז (שנות ה-1920), בהשתלטות על נתח חסר פרופורציות מההכנסה הלאומית. חלקם של ה-1% בהכנסה הלאומית האמריקאית יותר מהוכפל בין השנים 1979-2007 (לפני מפולת המניות והנדל"ן) והגיע לשיעור של 23.5% מכלל ההכנסה האמריקאית. במלים אחרות, לפי ה-CBO ההכנסה הממוצעת של ה-1% גדלה כמעט פי ארבע ‎(ב-275%), בעוד שההכנסות של משפחות שנמצאות בשלוש החמישיות המרכזיות עלו ב-37% בלבד, ואילו ההכנסה של המשפחות בחמישית הענייה ביותר עלתה רק ב-20%. חלקם של ה-1% בעוגה גדל כה מהר עד כדי כך שבין 1993-2007 הם נהנו מיותר מחצי מהגידול בהכנסות.

אם מגדירים עשירים לא רק על בסיס ההכנסות אלא גם על בסיס הרכוש טוען אדוארד וולף, כלכלן מאוניברסיטת ניו יורק, שמשק בית השתייך ב-2007 ל-1% אם ערך נכסיו היו לפחות תשעה מיליון דולר.

כדי לבקר את ההתמקדות של מפגיני אוקיופיי בוול סטריט, מתנגדי תנועת האוקיופיי הצביעו על מגוון המקצועות בקרב ה-1% שכולל גם חקלאים, מדענים, טייסים והמפורסמים מכולם כוכבי אמנות וספורט. אכן, המקצועות הנפוצים ביותר בקרב ה-1% הם מנהל תאגיד לא פיננסי (31%), רופאים (16%), מנהלי פיננסים (14%) ועו"ד (8.4%). אולם, חלקם של מקצועות אלה בקרב ה-1% הולך וקטן. למשל, מאז 1979 מספר כוכבי הבידור והספורט בין ה-1% קטן בחצי. לעומת זאת, לפי ג'ון בקיג'ה (Jon Bakija) ממכללת וויליאמס, אדם קול (Adam Cole) ממשרד האוצר, וברדלי ט. היים (Bradley T. Heim) מאוניברסיטת אינדיאנה, מספרם של עובדי המגזר הפיננסי בקרב ה-1% כמעט והוכפל מאז 1979. המשכורות הגבוהות ביותר שצמחו במהירות הגדולה ביותר היו של מנהלים ובנקאים. כאשר הם בחנו את העשירון העליון שבתוך ה-1% הם מצאו שגודלו של המגזר הפיננסי הוכפל והסתכם בכ-40% מרווחי התאגידים בבועת מחירי הדיור והנגזרים. מנהלים ומומחי פיננסים מהווים את ה-60% העליונים ב-0.1% העליונים והם נהנים מ-70% מהעלייה בחלקה של קבוצה זו בהכנסה הלאומית. משמע שהעיסוקים של העשירים הם אכן מגוונים, אולם מנהלי תאגידים, ספקולנטים וטורפים פיננסיים מהווים את חלק הארי של העושר הגדל במהירות של העשירים.

האם משהו מכל זה הוא בעייה? ללא ספק. הנה ארבעה נימוקים לטענה שהכנסות מוגזמות ל-1% מזיקות:

זה לא הוגן. גם אם אתם מאמינים שבני אדם צריכים להיות מתוגמלים בהתאם לתרומתם לעלייה בפריון הכלכלי, קשה לטעון שמלווים ברבית נשך, משתלטים עוינים, מפעילים של קרנות גידור ופיראטים פיננסיים אחרים אחראים לעלייה בפריון מאז 1980 ושעובדים לא תרמו דבר. כמו כן, קשה לטעון שאי השוויון באמריקה הוא תוצאה בלתי נמנעת של תהליכי הגלובליזציה ושל הטכנולוגיה החדשה, בזמן שמדינות כמו יפן וגרמניה עברו תהליכים דומים מבלי לראות עלייה ניכרת באי השוויון.

זה מזיק לבריאות של בני אדם ולחיי החברה. ריצ'רד וילקינסון (Richard Wilkinson) וקייט פיקט (Kate Pickett), אפידמיולוגים בריטים, מסכמים את ההשפעות של עלייה באי השוויון בספרם שזכה בפרסים מכובדים רמת הרוח: מדוע רמת שוויון גבוהה יותר מחזקת חברות אנושיות (The Spirit Level: Why Greater Equality Makes Societies Stronger). הם הראו שיש התאמה ישירה בין עלייה באי שוויון לבין עלייה בפשע, באלימות ובכליאה, בהשמנה, בהריון בגיל הנעורים, במחלות נפש ובשימוש לרעה בסמים,בתחלואה יחסית לרמת הפיתוח החברתי הכללי, ובתמותה. כמו כן, יש התאמה ישירה בין עלייה באי השוויון לבין ירידה באמון החברתי, בחוזקן של קהילות, ובהישגים לימודיים. העדויות המפורטות לקשר בין אי שוויון למדדים שונים.

עניים סובלים הכי הרבה, אבל הממצאים של וילקינסון ופיקט מצביעים לא רק על עוני, אלא גם על אי שוויון (לא רק בהכנסות אלא גם בשליטה של אדם על חייו ועל עבודתו) כגורם למחלות החברתיות והרפואיות הללו שקשורות למתח. במלים אחרות, גם בעלי הכנסה בינונית סובלים. אילו חצי מהנזק שנגרם על ידי רמות אי השוויון בארה"ב היה נגרם על ידי וירוס מעוף אסיאתי, מזמן הייתה מופעלת תוכנית ציבורית רחבת היקף לחיסונים והסגרים.

זה מזיק לכלכלה. על אף שכמה כלכלנים מחזיקים באמונה בלתי מעורערת שאי שוויון הוא המחיר ההכרחי של יעילות וצמיחה, חוקרים רבים מצאו שעלייה באי השוויון קשורה דווקא לצמיחה איטית יותר. אפילו קרן המטבע הבינלאומית מצאה זה מכבר שצמיחה מושפעת יותר מפיזור ההכנסות מאשר מסחר חופשי או מהשקעות זרות.

אי שוויון גבוה יותר מוביל גם לעלייה בלקיחת הלוואות על ידי משפחות ואומות ולשקיעתן בחובות. כך נזרעים הזרעים למשבר פיננסי. חוקרים שמועסקים על ידי קרן המטבע הבינלאומית, מייקל קומהוף (Michael Kumhof) ורומיין רנסייר (Romain Ranciere) מדווחים שאזרחים שלא עומדים בתחרות כתוצאה מעלייה באי השוויון והקפאת שכרם לווים כדי לשמר את רמת חייהם. במקום בנכסים יצרניים העשירים משקיעים במגזר הפיננסי וזה מאפשר הלוואות נוספות לבעלי הכנסות נמוכות או בינוניות. אולם, בלי כוח מיקוח של עובדים להעלאות שכר, יכולתם להחזיר את החובות הולכת ונחלשת והכלכלה הופכת לשבירה יותר ויותר. "אי אפשר יותר להימנע מהתמודדות ישירה עם בעיית אי השוויון בהכנסות,” כותבים קומהוף ורנסייר. בסופו של יום, הפתרון חייב להיות רפורמה מבנית עמוקה של קפיטליזם אחר באופן יסודי או חלופה אחרת.

זה פוגע בדמוקרטיה. פערים עמוקים בהכנסות הופכים את הדמוקרטיה לפלוטוקרטיה (שלטון בעלי ההון) וחותרים תחת הסולידאריות החברתית ותחושת השליטה של אנשים רבים ובכך מחלישים את תקוותיהם לשינוי פוליטי. העשירים פועלים באמצעות ההון שלהם באופן ישיר כדי להשיג השפעה. אולם, הם שולטים גם באופנים עקיפים, לעתים דרך עיצוב של דעות פופולאריות. המוסדות הפיננסיים הגדולים שהרסו את הכלכלה לא רק לקחו את הרגולטורים שאמורים לפקח עליהם בשבי, אלא שבו מבחינה אידיאולוגית גם את שתי המפלגות הפוליטיות. כך לפי כלכלן ראשי בקרן המטבע הבינלאומית, סימון ג'ונסון (Simon Johnson).

תנועת האוקיופיי מסייעת לצלוח את הערפל האידיאולוגי השליט בנוגע לאי שוויון, אשר במהלך עשרות השנים האחרונות הקל על העשירים לקבוע את החוקים שהופכים אותם לעשירים עוד יותר.

המאמר המקורי באנגלית

מודעות פרסומת

  1. פינגבק: עוני כתוצאה של מדיניות ממשלתית - העוקץ

  2. נעם

    תודה רבה על הפניה חשובה מאוד. מאמריהם של פיקטי וסאייז מראים את הסיפור של המאיון העליון ועד כמה רווחיהם זינקו ב-25 השנים האחרונות. על המאיון העליון בישראל אפשר לקרוא טור של שאול אמסטרדמסקי בכלכליסט מלפני מספר חודשים http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3551196,00.html
    בנוסף אפשר להסתכל בדו"ח של מינהל הכנסות המדינה באתר שלהם http://ozar.mof.gov.il/hachnasot/ ובמיוחד בפרק ה' של הדו"ח האחרון http://ozar.mof.gov.il/hachnasot/doch09-10/docs/perek5.pdf

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: